רבים חושבים על מערכות קירור כעל המזגנים והמאווררים שאמורים לקרר את החללים בהם אנו, בני האדם, עובדים וחיים. אבל כשאומרים מערכות קירור הכוונה כמעט תמיד למערכות שמקררות מכונות בתעשייה או שמספקים חללים מקוררים (כמו חדרי קירור) שהמאפשרים שמירה של סחורה, יצור שלה ושילוח שלה, בעודה קפואה או מקוררת בטמפרטורה מדוייקת (עם אחוז לחות מדויק, ללא סטיות) אל מעבר לים.
אולי יפתיע אתכם לגלות אבל רבים מהתרופות שאנו צורכים או מהמכשירים האלקטרונים בהם אנו משתמשים דורשים טמפרטורה נמוכה במיוחד בזמן היצור שלהם, וכיוון שאי אפשר להקפיא מפעל שלם, מקררים את המכונות עצמם או את החלל בו הרכיבים מיוצרים. לאחר מכן הם מועברים לאכסון בתוך מקרר תעשייתי, ומשם למכולות מקוררות והלאה לכל קצוות תבל.
האמת היא שאתם וודאי מכירים שני סוגים של מערכות קירור לתעשיית המזון, מבלי שאף פעם שמתם לב אליהם. המקרה הראשון הוא מקרר תצוגה, או מקריי ויטרינה בשמם העממי. מדובר באותם מקררים שמוצגים בהם עוגות, נקניקים, גבינות או סלטים במעדניות, קונדיטוריות או בחדרי אוכל בכלל. מה שמעניין הוא שלמרות שמה שמפריד בין הפריטים המקוררים מן הטמפרטורה שבחור היא רק שכבת זכוכית דקה, המערכת מצליחה לקזז ולאזן כך שהטמפרטורה תישאר קבועה כל הזמן (שכן אם המקרר יקפיא את העוגה היא לא תהיה אכילה, ואם לא יקרר מספיק הרי שהקצפת תיפול, לדוגמה).
המקרה השני הוא אותם מקררים מסחריים שניתן למצוא בסופרים הגדולים ובהם שוכבים, אחד על גבי השני, מלא סחורות קפואות (עופות, ירקות, פיצות וכל מה שדורש הפשרה בעצם). גדולתם של מקררים אלו נעוצה בכך שהם פתוחים, כלומר אין להם מכסה וטמפרטורת החוץ יכולה, לכאורה, לגרום להפשרה של המוצרים (לפחות אלו העליונים הקרובים לפתח), אך הדבר אינו קורה באמצעות מערכת שמחשבת בדיוק את רמת הקירור הדרושה בשביל לשמור על הסחורה נגישה אך קפואה.
משה תבור
